תוצאת חיפוש

כולסטאטומה היא החמורה מבין מחלות האוזן התיכונה הדלקתיות, ונגרמת לרוב עקב הפרעה במנגנון האוורור של מערכת האוזן התיכונה. היא מתאפיינת בהפרשה זיהומית מהאוזן ובירידת שמיעה, ועלולה לגרום לסיבוכים משמעותיים, חוץ ותוך גולגולתיים. לכן הכרחי לטפל בה. הטיפול בה הוא בניתוח, מכיוון שיש לסלקה באופן ישיר, ואין טיפול שאינו בניתוח. כמו כן, נטיית המחלה לחזור מאד גבוהה ולא פעם נדרשים ניתוחים חוזרים. אבחונה נעשה בבדיקת רופא אא"ג באמצעות מיקרוסקופ לבדיקת אוזניים. כאשר קיים חשד לכולסטאטומה, ובבדיקת האוזן אין ממצא חד משמעי, יש לבצע בדיקת דימות ייעודית. מטרת הטיפול הראשונית בכולסטאטומה היא להגיע בעזרת כמה שפחות ניתוחים חוזרים לאוזן יציבה ובטוחה מבחינה רפואית כללית. ברוב החולים, בעת האבחון, המחלה כבר מפושטת ויש צורך בביצוע ניתוח מסטואידקטומיה. הבחירה בסוג הניתוח שיבוצע, Canal wall up mastoidectomy with tympanoplasty השמרני יותר, Canal wall down (radical) mastoidectomy with meatoplasty הפחות שמרני, אוCanal wall down  mastoidectomy (CWMW) with reconstruction of the external ear canal tympanoplasty and mastoid obliteration, נעשית על פי הערכת הסיכוי לסלק את הזיהום והכולסטאטומה ללא סיכון למבנים חיוניים, תוך התחשבות במידת ההרס שהמחלה כבר גרמה. שיקום השמיעה צריך להביא לפתרון שמיעתי יציב, סימטרי ובר ניבוי אשר יוביל לסף שמיעה קרוב ככל האפשר לתקין. במקרים רבים יש להיעזר לשם כך במכשירי שמיעה חיצוניים או מושתלים חלקית. על מנת לאתר ולטפל בכולסטאטומה שחזרה, יש לבצע לאחר ניתוחי כולסטאטומה מעקב קפדני. המעקב מתבצע באמצעות בדיקות במיקרוסקופ אוזניים כל 12-6 חודשים ובאמצעות בדיקת דימות תהודה מגנטית אחת ל-2-1 שנים. אם מאובחנת כולסטאטומה חוזרת, יש לבצע ניתוח לסילוקה בטרם תגדל, תזדהם, ותגרום לסיבוכים

הקדמה: תפקיד חצוצרת השמע הוא איזון לחצי האוויר בין האוזן התיכונה לסביבה, תוך הגנה מפני פתוגנים מדרכי הנשימה העליונות. הפרעה חסימתית לתפקוד החצוצרה הינה שכיחה ומתבטאת לרוב בקושי באיזון לחצי אוויר באוזן התיכונה, בכאב אוזניים וגם ביצירת לחץ אויר שלילי שעשוי להוביל לרטרקציה בעור התוף, לדלקות אוזן תיכונה ואף לכולסטאטומה. הרחבה באמצעות לון מאפשרת טיפול חדשני להפרעה חסימתית בחצוצרת השמע.

מטרות: בחינת תוצאות הטיפול בבלונים להרחבת חצוצרת השמע על פי פרוטוקול טיפולי במוסדנו, סקירת החומר הרפואי הקיים והנורמות המקובלות לטיפול זה בעולם.

שיטות: למחקר גויסו מטופלים הסובלים מתחושת לחץ באוזניים אשר פוגעת באופן ניכר באיכות חייהם, בחלקם הייתה גם עדות לפגיעת שמיעה על רקע הולכה בבדיקת שמיעה וטימפנוגרם מסוג B או C, המטופלים עברו הרחבה לחלקה הסחוסי של חצוצרת השמע ומעקב 12 חודשים בעזרת שאלון ETDQ7, בדיקות שמיעה וטימפנומטריה.

תוצאות: כל המטופלים עברו את הפעולה ללא סיבוכים, מלבד במטופל אחד שסבל מנפחת תת-עורית וטופל אמבולטורית. שישה-עשר מטופלים ו-24 אוזניים עברו את ההרחבה, מתוכם תשעה השלימו 12 חודשי מעקב. ציון ממוצעETDQ7 טרם ההרחבה היה 25.9 (n=20) ולאחר שנה 15.3 (n=9) (P=0.001).

מסקנות: מניסיוננו, הרחבת חצוצרת השמע היא פעולה בטוחה ובעלת פוטנציאל לשיפור איכות חיי המטופלים.

דיון: בסקירת ספרות עדכנית המקיפה אלפי חולים עולה, כי הרחבת חצוצרת השמע בעזרת בלון הינה פעולה בטוחה המבטיחה שיפור באיכות חייהם של הסובלים מהפרעה חסימתית בחצוצרת השמע ומוכיחה עליונות על הטיפול השמרני הנהוג היום.

סיכום: הרחבת חצוצרת השמע באמצעות בלון היא פעולה בטוחה המציעה מענה להפרעה חסימתית בחצוצרת השמע, והניסיון העולמי ובמדינת ישראל תופס תאוצה. מחלקת אף אוזן גרון וכירורגיית ראש וצוואר במרכז הרפואי הלל יפה היא מהראשונות בארץ שהחלו בהטמעת פעולה זו.